El jardin y el gran rescate

סִפּוּר לִקְטַנֵּי הַמִּשְׁפָּחָה

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל מְאֹד.

גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּבַת אַחַת. חָכָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיָּדַע לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל מֵרֵאשִׁית.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אֶת הַמָּקוֹם הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּם.

הַמֶּלֶךְ בּוֹנֶה אֶת עוֹלָמוֹ

תְּחִלָּה עָשָׂה אֶת הָאוֹר. «יְהִי אוֹר!» — אָמַר. וַיְהִי אוֹר. וְטוֹב הָיָה מְאֹד.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הַיָּם. אַחַר כָּךְ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַצְּמָחִים. אַחַר כָּךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת כָּל הַכּוֹכָבִים. אַחַר כָּךְ אֶת הַדָּגִים וְאֶת הַצִּפּוֹרִים.

וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה דָּבָר מְיֻחָד — דָּבָר שֶׁאִישׁ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם — אֶת הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהָיוּ אֵי־פַּעַם.

לַאֲחָדוֹת הָיוּ זְנָבוֹת כְּעֵצִים עֲנָקִיִּים. לַאֲחָדוֹת הָיוּ כַּנְפֵי אֵשׁ. אֲחָדוֹת הָיוּ גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהָאָרֶץ רָעֲדָה בְּלֶכְתָּן.

הַמֶּלֶךְ הִצִּיב אוֹתָן בְּעוֹלָמוֹ וְאָמַר: «טוֹב מְאֹד.»

הַמַּתָּנָה הַמְיֻחֶדֶת בְּיוֹתֵר

אַךְ לַמֶּלֶךְ הָיְתָה שְׁמוּרָה מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת עוֹד יוֹתֵר.

הוּא לָקַח מְעַט עָפָר מִן הַגָּן הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר. וְיָצַר אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה. וְאַחַר כָּךְ — וְזֶה הַמַּפְלִיא מִכֹּל — נָפַח בּוֹ.

כְּמוֹ שֶׁאִמָּא נוֹפַחַת לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּרוֹת שֶׁעַל הָעוּגָה. אַךְ הַנְּפִיחָה הַזֹּאת הָיְתָה שׁוֹנָה. הָיְתָה זוֹ נְשִׁימָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ. וְהָאָדָם הִתְעוֹרֵר.

הָאָדָם הַהוּא נִקְרָא אָדָם. וְאָדָם הָיָה מְיֻחָד, מִשּׁוּם שֶׁנָּשָׂא בְּתוֹכוֹ פִּסָּה קְטַנָּה מִן הַמֶּלֶךְ.

מַה שֶּׁאָדָם יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת

הַמֶּלֶךְ אָמַר לְאָדָם דָּבָר מַפְלִיא:

«כָּל זֶה שֶׁלְּךָ. שְׁמֹר עָלָיו. הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, הַצִּפּוֹרִים, הַדָּגִים — כֻּלָּם שׁוֹמְעִים לְךָ.»

הֲתוּכַל לְדַמְיֵן זֹאת? אֲפִלּוּ הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם שָׁמְעוּ בְּקוֹל אָדָם!

וְהַמֶּלֶךְ הֵבִיא אֶת הַחַיּוֹת לִרְאוֹת אֵיזֶה שֵׁם יִתֵּן לָהֶן אָדָם. הַמֶּלֶךְ הִמְתִּין. הַמֶּלֶךְ הִקְשִׁיב. מִשּׁוּם שֶׁאָדָם הָיָה חָשׁוּב מְאֹד מְאֹד.

אַחַר כָּךְ רָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁאָדָם הָיָה לְבַדּוֹ. וְאָמַר: «לֹא טוֹב הֱיוֹת לְבַד.»

אָז עָשָׂה דָּבָר נִפְלָא — לָקַח חֵלֶק מֵאָדָם וּמִמֶּנּוּ עָשָׂה אֶת אִשָּׁה.

וְאָדָם רָאָה אוֹתָהּ וְאָמַר: «סוֹף סוֹף! מִישֶׁהוּ כָּמוֹנִי!»

וְהֵם חַיּוּ בְּאֹשֶׁר בַּגָּן הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

הַבְּעָיָה — הַנָּחָשׁ הַשַּׁקְרָן

אַךְ הָיָה בַּגָּן מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא הָיָה טוֹב.

הָיָה זֶה נָחָשׁ. אַךְ לֹא נָחָשׁ רָגִיל. בְּתוֹךְ הַנָּחָשׁ הַהוּא הָיָה יְצוּר קַדְמוֹן מְאֹד, שֶׁהָיָה עָרוּם מְאֹד מְאֹד, וְכוֹעֵס מְאֹד מְאֹד, מִשּׁוּם שֶׁלְּאָדָם הָיָה כָּל מַה שֶּׁהוּא רָצָה.

הַנָּחָשׁ נִגַּשׁ אֶל אִשָּׁה וְאָמַר לָהּ:

«הַאֻמְנָם אָמַר הַמֶּלֶךְ שֶׁאֲסוּר לָכֶם לֶאֱכֹל מִן הָעֵץ הַהוּא? רְאִי כַּמָּה יָפֶה הוּא נִרְאֶה. רְאִי כַּמָּה טוֹב הוּא מֵרִיחַ. אִם תֹּאכְלִי מִמֶּנּוּ תֵּדְעִי הַכֹּל — הַכֹּל — כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ.»

מַלְכֹּדֶת הָיְתָה זוֹ. כְּמוֹ כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַצִּיעַ לְךָ דָּבָר יָפֶה מְאֹד אַךְ מַסְתִּיר בְּתוֹכוֹ דָּבָר מְכֹעָר.

אִשָּׁה חָשְׁקָה מְאֹד בְּכֹחַ וּבְדַעַת. וְאָכְלָה. וְנָתְנָה גַּם לְאָדָם. וְאָדָם אָכַל אַף הוּא.

מַה שֶּׁקָּרָה אַחַר כָּךְ

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִשְׁתַּנָּה הַכֹּל.

הָיָה זֶה כְּאִלּוּ כִּבּוּ אוֹר בְּתוֹכָם.

הַגָּן עֲדַיִן הָיָה יָפֶה. אַךְ הֵם כְּבָר לֹא יָכְלוּ לָחוּשׁ אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם.

הַמֶּלֶךְ בָּא לְהִתְהַלֵּךְ בַּגָּן כְּמוֹ תָּמִיד. אַךְ הַפַּעַם אָדָם וְאִשָּׁה הִתְחַבְּאוּ.

«אַיֶּכָּה?» — קָרָא הַמֶּלֶךְ.

וְאָדָם יָצָא רוֹעֵד.

הַמֶּלֶךְ הָיָה עָצוּב. עָצוּב מְאֹד. מִשּׁוּם שֶׁיְּלָדָיו הַמְיֻחָדִים בְּיוֹתֵר שָׁמְעוּ בְּקוֹל הַנָּחָשׁ הַשַּׁקְרָן בִּמְקוֹם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ.

וְהֵם נֶאֶלְצוּ לָצֵאת מִן הַגָּן.

הַבְטָחַת הַמֶּלֶךְ

אַךְ הַמֶּלֶךְ — בְּטֶרֶם הָלְכוּ — אָמַר דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד.

הוּא פָּנָה אֶל הַנָּחָשׁ:

«יוֹם יָבוֹא וְיָבוֹא מִישֶׁהוּ. וְאוֹתוֹ מִישֶׁהוּ יְתַקֵּן אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁבַרְתָּ.»

הַבְטָחָה הָיְתָה זוֹ. וְהַמֶּלֶךְ תָּמִיד מְקַיֵּם אֶת הַבְטָחוֹתָיו.

הַהַצָּלָה הַגְּדוֹלָה

חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת. דּוֹרוֹת רַבִּים. סָבִים רַבִּים שֶׁל סָבִים שֶׁל סָבִים.

וְאָז עָשָׂה הַמֶּלֶךְ דָּבָר שֶׁאִישׁ לֹא צִפָּה לוֹ.

הוּא בְּעַצְמוֹ הֶחְלִיט לְהִכָּנֵס אֶל הָעוֹלָם שֶׁבָּרָא.

אַךְ כְּדֵי לְהִכָּנֵס הָיָה עָלָיו לִהְיוֹת כְּמוֹ אָדָם. הָיָה עָלָיו לִהְיוֹת אָדָם מַמָּשׁ. עִם יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְהַכֹּל.

אָז בָּחַר בְּאִמָּא מְיֻחֶדֶת מְאֹד. מִרְיָם הָיָה שְׁמָהּ.

וְהַמֶּלֶךְ נָתַן בָּהּ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ עַצְמוֹ. וְנוֹלַד תִּינוֹק.

הַתִּינוֹק הַהוּא נִקְרָא 𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏.

מַדּוּעַ 𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏 הָיָה שׁוֹנֶה

𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏 הָיָה אָדָם מַמָּשׁ. הוּא רָעַב. הוּא צָמֵא. הוּא הִתְעַיֵּף. שִׂחֵק. צָחַק. בָּכָה.

אַךְ הוּא הָיָה גַּם בֶּן הַמֶּלֶךְ. וְזֶה עָשָׂה אוֹתוֹ מְיֻחָד בְּאֹפֶן חָשׁוּב מְאֹד:

לַנָּחָשׁ הַשַּׁקְרָן לֹא הָיָה דָּבָר עָלָיו.

הֲזוֹכֵר אַתָּה שֶׁאָדָם וְאִשָּׁה שָׁמְעוּ בְּקוֹל הַנָּחָשׁ? וְלָכֵן הָיָה לַנָּחָשׁ כְּמוֹ חוֹב שֶׁהֵם חָבוּ לוֹ.

𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏 מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע בְּקוֹל הַנָּחָשׁ. מֵעוֹלָם לֹא. אַף לֹא פַּעַם אַחַת. לֹא חָב לוֹ דָּבָר.

הַיּוֹם הָאָפֵל בְּיוֹתֵר — וְהַמֵּאִיר בְּיוֹתֵר

יוֹם אֶחָד חָשַׁב הַנָּחָשׁ שֶׁנִּצַּח.

הוּא גָּרַם לָאֲנָשִׁים לִפְגֹּעַ בְּ𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏. וְ𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏 מֵת.

בְּאוֹתוֹ יוֹם בָּכוּ כָּל חֲבֵרָיו. הַשָּׁמַיִם הֶחְשִׁיכוּ. נִדְמָה הָיָה שֶׁהַכֹּל תַּם.

אַךְ הַנָּחָשׁ שָׁגָה שְׁגִיאָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

מִשּׁוּם שֶׁ𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏 לֹא חָב לוֹ דָּבָר. וְאִם אֵינְךָ חַיָּב דָּבָר אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּךָ.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִתְעוֹרֵר 𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏.

הוּא קָם. יָצָא. חַי.

וְחוֹבוֹ הַיָּשָׁן שֶׁל אָדָם — זֶה שֶׁהַנָּחָשׁ שָׁמַר מֵאָז הַגָּן — נִפְרַע. לָנֶצַח.

מַה זֶּה אוֹמֵר לְךָ

הֲזוֹכֵר אַתָּה אֶת נְשִׁימַת הַמֶּלֶךְ שֶׁהֵעִירָה אֶת אָדָם?

אוֹתָהּ נְשִׁימָה עַצְמָהּ נְתוּנָה גַּם לְךָ.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר «כֵּן, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חֵלֶק מִמַּלְכוּת הַמֶּלֶךְ» — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הַמֶּלֶךְ נוֹפֵחַ בְּךָ מֵחָדָשׁ.

וְלַנָּחָשׁ הַשַּׁקְרָן כְּבָר אֵין דָּבָר עָלֶיךָ.

מִשּׁוּם שֶׁ𐤉𐤄𐤅𐤔𐤅𐤏 פָּרַע אֶת הַחוֹב. הַבְטָחַת הַגָּן הִתְקַיְּמָה.

הַסּוֹף — שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת הַהַתְחָלָה

וְהַמֶּלֶךְ מֵכִין גָּן חָדָשׁ.

יָפֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. שֶׁבּוֹ אֵין נְחָשִׁים שַׁקְרָנִים. שֶׁבּוֹ הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ בֵּין אֲנָשָׁיו כְּמוֹ שֶׁתָּמִיד רָצָה.

וְכָל אֵלֶּה שֶׁאָמְרוּ «כֵּן, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חֵלֶק מִן הַמַּלְכוּת» — יִהְיוּ שָׁם.

לָנֶצַח.

נוּם בְּשַׁלְוָה, קְטַנִּי. הַמֶּלֶךְ שׁוֹמֵר עַל שֶׁלּוֹ בְּעֵת שְׁנָתָם.

𐤕𐤄𐤋𐤉𐤌 (תְּהִלִּים) 127:2

𐤀𐤌𐤍