Dia Tres para abogados: 𐤀𐤓𐤑 como territorio jurisdiccional y norma de produccion autonoma

יום שלישי — עורכי דין

במסר הקודם ראינו את ה-𐤓𐤒𐤉𐤏 כתיחום הראשון של תחומי השיפוט — עם ה-ius cogens הפיזי של היקום החרוט בסולם פלאנק.

היום המערכת עושה דבר שכל עורך דין מזהה כמעשה המכונן של כל סדר משפטי:

היא מכוננת את הטריטוריה. ומחוקקת את הנורמות הראשונות של ייצור אוטונומי.

𐤁𐤓𐤀𐤔𐤉𐤕 (בְּרֵאשִׁית) 1:9-13

«ויאמר 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌: יִקָּווּ המים אשר מתחת השמים אל מקום אחד — ותֵּרָאֶה היבשה. ויקרא 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 ליבשה 𐤀𐤓𐤑 (eretz)* — ולמקווה המים 𐤉𐤌𐤉𐤌 (yamim). וירא 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 כי 𐤈𐤅𐤁.»*

«ויאמר 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌: תדשא הארץ דשא — עץ פרי למינהו אשר זרעו בו. וירא 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 כי 𐤈𐤅𐤁.»

שלושה יסודות של תיאוריה משפטית יסודית.

יסוד 1 — הטריטוריה כהנחת יסוד של הסדר המשפטי

כל סדר משפטי דורש שלושה יסודות: סובייקט, נורמה — וטריטוריה שבה הנורמה בת-תוקף.

היום הראשון והיום השני כוננו את העקרונות ואת תיחום תחומי השיפוט. אך הטריטוריה התפעולית — ה-𐤀𐤓𐤑 (eretz) — לא התקיימה כישות נבדלת. היא הייתה שקועה תחת המים בלא צורה מוגדרת.

היום השלישי משלים את הארכיטקטורה: המים מתרכזים בימים תחומים והיבשה עולה עם קווי מתאר מדויקים.

𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 נותן מיד שם לשתי הישויות — 𐤀𐤓𐤑 ו-𐤉𐤌𐤉𐤌 — ומכונן אותן משפטית כישויות בעלות זהות עצמית בתוך המערכת.

הטריטוריה מקבלת את שמה בטרם תקבל את תכולתה. כינון המרחב המשפטי קודם להסדרת תכולתו.

כמו במשפט הבינלאומי: הריבונות על טריטוריה — עם גבולותיה המדויקים ושמה המשפטי — חייבת להיות מבוססת בטרם תוכל המדינה לחוקק על הפעילויות בתוך אותה טריטוריה.

ושימו לב למבנה: עם השלמת הטריטוריה — היום השני מאושר למפרע. הערכת 𐤈𐤅𐤁 הראשונה של היום השלישי. המודול שנותר ללא אישור נסגר.

יסוד 2 — נורמת הייצור האוטונומי

«תדשא הארץ דשא — עץ פרי למינהו אשר זרעו בו.»

זהו טקסט מדויק להפליא במונחים של תיאוריה משפטית.

𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 אינו בורא את הצומח במישרין. הוא מוציא נורמה המסמיכה את הטריטוריה לייצר אותו באופן אוטונומי.

בתיאוריה של המשפט זה נקרא נורמת סמכות — נורמה שאינה מצווה התנהגות במישרין אלא מסמיכה סובייקט לייצר נורמות או תוצאות בתוך פרמטרים מסוימים.

הפרמטרים מפורטים בדייקנות:

לְמִינֵהוּ (leminehu) — «לפי מינו» — הייצור חייב לכבד את הקטגוריה. אין ייצור מחוץ לסוג.

זַרְעוֹ-בוֹ (zaro-vo) — «זרעו בו» — מערכת הייצור נושאת חרוטה בתוך עצמה את הנורמה המסדירה אותה. הפניה-עצמית. הקוד המשכפל את עצמו הוא בעת ובעונה אחת הנורמה השולטת בשכפולו.

במשפט החוקתי עיקרון זה נקרא כוח מכונן נגזר — הנורמה המעניקה לסובייקטים מסוימים את היכולת לייצר נורמות בתוך הגבולות שקבעה הנורמה הראשונית.

𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 הוא הכוח המכונן המקורי. הארץ עם קוד הייצור שלה היא הכוח המכונן הנגזר. המינים הם הנורמות המיוצרות — כל אחד עם «זרעו בו» כדי לשכפל את המערכת.

יסוד 3 — האישור הכפול כעיקרון של מיצוי

ליום השלישי שתי הערכות 𐤈𐤅𐤁 בלתי-תלויות.

הראשונה: עם כינון הטריטוריה — סוגרת את התהליך שהחל ביום השני. השנייה: עם הופעת החיים האוטונומיים הראשונים — מאשרת את תפקוד נורמת הסמכות שהוענקה.

במשפט הדיוני זהו בדיוק עיקרון המיצוי: כל עתירה בלתי-תלויה דורשת הכרעה משלה. אי אפשר להכליל עתירות בעלות טבע שונה בהצהרת תוקף אחת.

המערכת המקורית אינה מקבצת אישורים נבדלים. לכל תפוקה בלתי-תלויה יש שיפוט התאמה 𐤈𐤅𐤁 משלה.

ההשלכה למשפט

היום השלישי מכונן את התקדים הראשון של חקיקה מואצלת ביקום:

𐤉𐤄𐤅𐤄 כמחוקק הראשוני — מוציא את הנורמה המסמיכה. הסביבה כמחוקק נגזר — מייצרת תוצאות בתוך הפרמטרים שנקבעו. הקוד המשכפל-עצמו כנורמה בעלת כוח שכפול — כל מין עם «זרעו בו».

כל מבנה המשפט האנושי — חוקה, חוק, תקנה, פעולה מנהלית — משכפל את ההיררכיה הנורמטיבית הזו שהופיעה לראשונה ביום השלישי.

ויש השלכה ישירה להבחנה פרסונה מול 𐤀𐤃𐤌 שנראה בסוף הסדרה:

ה-𐤀𐤃𐤌 (adM) המופיע ביום השישי מקבל את אותו מבנה — קוד עם «זרעו בו» — ה-𐤑𐤋𐤌 (tzelem) החרוט. הנורמה המסדירה את ייצורו נמצאת בתוכו.

ה-פרסונה המשפטית — התפקיד של המשפט הרומי — היא מבנה חיצוני לקוד. ניתן להקצותו ולבטלו. ה-𐤑𐤋𐤌 אינו ניתן לביטול — הוא חרוט כזרע בעץ.

במסר הבא: היום השלישי למתכנתים.

𐤀𐤌𐤍