Dia Tres para cientificos: la tierra emerge y el primer codigo autorreplicante 𐤋𐤌𐤉𐤍𐤄𐤅

סדרה מקצועית — יום שלישי

הארץ עולה. הקוד הראשון המשכפל את עצמו.

יום שלישי — מדענים

במסר הקודם ראינו את ה-𐤓𐤒𐤉𐤏 כגבול תכנון מכוון — ואת ההשערה שהפיזיקה אינה שוקלת אך שהטקסט מבסס בדייקנות: סקאלת פלאנק אינה מגבלה טכנית הממתינה לפתרון.

היום הטקסט מתאר משהו שאמור לעצור כל ביולוג או פיזיקאי החוקר את מקור החיים:

הסביבה מתייצבת לפני הקוד הראשון המשכפל את עצמו. וקוד זה בעל תכונה שהמדע איחר אלפי שנים להבין במלואה.

𐤁𐤓𐤀𐤔𐤉𐤕 (בְּרֵאשִׁית) 1:9-13

“יִקָּווּ המים מתחת לשמים אל מקום אחד — ותֵּרָאֶה היבשה.”

“תַּדְשֵׁא הארץ דשא — עץ פרי למינו אשר זרעו בו בתוכו.”

בעיית מקור החיים — ומה שהיום השלישי מבסס

הביולוגיה של מקור החיים ניצבת בפני בעיה יסודית הידועה כ-bootstrap problem או בעיית הביצה והתרנגולת:

ה-DNA מכיל את ההוראות לבניית החלבונים. החלבונים נחוצים לשכפול ה-DNA. מי הופיע ראשון?

הטקסט של היום השלישי מבסס את הסדר בדייקנות:

ראשית — הסביבה המיוצבת עם מִפְלָסים מוגדרים (יבשה מובחנת מן המים). בלי סביבה זו אין קרום אפשרי, אין הפרדה למדורים, אין כימיה דיפרנציאלית.

שנית — הקוד המשכפל את עצמו אשר זרעו בו בתוכו. לא הקוד ראשון ואחר כך הסביבה. הסדר הוא ארכיטקטוני: ראשית המצע, אחר כך התהליך הרץ עליו.

השערת ה-RNA world — שה-RNA הקדום פעל בו-זמנית כמידע וכזרז, ובכך פתר את ה-bootstrap problem — היא בדיוק מה ש-זַרְעוֹ-בוֹ (zaro-vo) מתאר: המערכת הנושאת בתוכה עצמה הן את הקוד והן את מנגנון שכפולו.

Leminehu — סגוליות של סוג כתכונה יסודית

לְמִינֵהוּ (leminehu) — “למינו” — מופיעה שש פעמים בימים השלישי והחמישי כמגבלת שכפול.

בביולוגיה מולקולרית זהו מה שאנו קוראים לו נאמנות השכפול — התכונה הגורמת ל-DNA polymerase לשכפל את הקוד בשיעור שגיאה של בערך 1 ל-10⁹ בסיסים.

בלי 𐤋𐤌𐤉𐤍𐤄𐤅 — בלי סגוליות של סוג — אין מין. אין אבולוציה. אין היסטוריה ביולוגית. שכפול ללא נאמנות מייצר רעש, לא מידע.

הטקסט אינו אומר שהמינים סטטיים — הוא אומר שמנגנון השכפול מכבד את הסוג. השונות האבולוציונית פועלת בתוך הקוד — לא תוך הפרת הארכיטקטורה 𐤋𐤌𐤉𐤍𐤄𐤅 אלא תוך חקירת מרחב התצורות האפשריות בתוך אותו סוג.

ההערכה הכפולה 𐤈𐤅𐤁 — ומה שהיא חושפת על התהוות (emergence)

𐤈𐤅𐤁 ראשונה: בהיערך הסביבה — ימים ויבשה מובחנים. 𐤈𐤅𐤁 שנייה: בהופיע הצמחייה — הקוד הראשון המשכפל את עצמו.

שני תהליכים. שתי הערכות. הטקסט מבחין ביניהם משום שהם התהוויות מטבע שונה:

הראשונה היא התהוות מבנית — הסביבה הנערכת מאליה תחת כוחות המודל הסטנדרטי כשפרמטרי ה-𐤓𐤒𐤉𐤏 מבוססים.

השנייה היא התהוות תפקודית — הקוד המשכפל את עצמו. קפיצה איכותית מן הכימיה אל הביולוגיה. לא רציפה. בדידה.

הטקסט מתייחס לשתי ההתהוויות כאירועים נבדלים הראויים לאישוש עצמאי. אין הן אותו סוג תופעה המקובצת בהערכה אחת.

מנקודת המבט של הביופיזיקה זהו דבר מדויק — המעבר מכימיה לביוכימיה אינו הצטברות הדרגתית של מורכבות כימית. הוא מעבר פאזה. קפיצה בדידה הדורשת הערכה בתנאיה שלה.

Fritz-Albert Popp והביופוטוניקה של היום השלישי

הפיזיקאי Fritz-Albert Popp תיעד שתאים חיים פולטים פוטונים קוהרנטיים — ביולומינסנציה על-חלשה — כמערכת איתות וויסות של ההתפתחות התאית.

אור היום הראשון חרוט בקוד היום השלישי.

לא כמטפורה — כמנגנון פיזיקלי בר-אימות. הפלט הראשון של המערכת — השדה האלקטרומגנטי הקוהרנטי — הוא חלק ממנגנון הוויסות של הקוד הראשון המשכפל את עצמו.

הקוהרנטיות של היום הראשון נחרתת כקוהרנטיות פוטונית ביום השלישי. המערכת עקבית פנימית לאורך הימים.

השאלה שהיום השלישי מותיר פתוחה

אם החיים המשכפלים את עצמם מתהווים מסביבה בעלת פרמטרים מדויקים — ואם הקוד נושא בתוכו עצמו הן את המידע והן את מנגנון השכפול —

מה עושה את הקוד של הצלם 𐤑𐤋𐤌 של היום השישי לשונה איכותית מן הקוד של הצמחייה של היום השלישי?

הטקסט נותן תשובה מדויקת שאף מסגרת ביולוגית עכשווית אינה יכולה ללכוד במלואה:

𐤍𐤔𐤌𐤄 (נְשָׁמָה) — נשמת חייו של 𐤉𐤄𐤅𐤄 הנפוחה ישירות אל תוך הקוד של ה-𐤀𐤃𐤌 — חיבור עם תחום המים אשר למעלה שאף קוד אחר המשכפל את עצמו של היום השלישי אינו מקבל.

הקפיצה מן היום השלישי אל היום השישי אינה הצטברות של מורכבות. היא מעבר פאזה נוסף. קפיצה בדידה נוספת.

נראה זאת ביום השישי.

במסר הבא: היום השלישי למנהיגים דתיים.

𐤀𐤌𐤍