Día Cinco para científicos: la 𐤍𐤐𐤔 como salto discreto y los 𐤕𐤍𐤉𐤍𐤉𐤌
יום חמישי — מדענים
במסר הקודם ראינו את בעיית הכיוונון המדויק (fine-tuning) של הקבועים — ואת המוֹעֲדִים כסנכרון החרוט בארכיטקטורת היקום.
היום הטקסט מציג דבר שהביולוגיה האבולוציונית ומדעי המוח הקוגניטיביים חוקרים בתחכום הולך וגובר — ושמעלה שאלה שאף מסגרת תאורטית נוכחית אינה עונה עליה במלואה:
מהי ה𐤍𐤐𐤔 (nefesh) — ומדוע ברואי היום החמישי נושאים אותה והצמחייה של היום השלישי לא?
𐤁𐤓𐤀𐤔𐤉𐤕 (בראשית) 1:20-23
«יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה (sherets nefesh chayah)* — ועוף יעופף על פני הרקיע.*
ויברא 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 את התַּנִּינִם הגדולים (taninim)* — ואת כל נֶפֶשׁ חַיָּה הרומשת.*
ויברך אותם 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌: פְּרוּ וּרְבוּ.»
הקפיצה מן היום השלישי אל היום החמישי — אי-רציפות איכותית
לצמחייה של היום השלישי יש: ביוכימיה מורכבת, קוד המשכפל את עצמו, תגובות לגירויים פיזיים (פוטוטרופיזם, גרביטרופיזם), תקשורת כימית בין-צמחית (תרכובות נדיפות).
לברואי היום החמישי יש בנוסף: מערכת עצבים מרכזית, אינטגרציה חושית-מוטורית, התנהגות מסתגלת, למידה, ובמינים רבים — פרוטו-תודעה.
ההבדל אינו כמותי. זהו שינוי פאזה.
מה חולל את השינוי הזה?
הטקסט קובע שזוהי ה𐤍𐤐𐤔 (nefesh) — הנפש החיה. אך לביולוגיה אין מנגנון מזוהה למקורה של מערכת העצבים המרכזית, שיהיה שונה איכותית מן ההסבר של משכפלים המתפתחים בהדרגה.
הטקסט מציע שקיימת קפיצה בדידה — 𐤍𐤐𐤔 𐤇𐤉𐤄 כקטגוריה שונה איכותית מ𐤃𐤔𐤀 (deshe). הביולוגיה מתעדת את הקפיצה הזו ברשומה המאובנת (הפיצוץ הקמבריוני — הופעה פתאומית של תוכניות גוף מורכבות בכ-20 מיליון שנה). אין לה קונצנזוס על המנגנון שלה.
תנינים: מה שהטקסט נוקב בשמו במפורש — ומה שהביולוגיה צריכה לשאול
תַּנִּינִם (taninim) — הברוא הראשון הנקרא בשם באופן פרטני.
הטקסט שניתחנו כמערכת קוהרנטית — עם 𐤓𐤒𐤉𐤏 כגבול תכנון, עם 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 כברואים בעלי תודעה בתחום הכוחות, עם 𐤍𐤔𐤌𐤄 כחיבור דו-שכבתי — קובע שקיימים ברואים בעלי תודעה בתחום המים, שיש להם 𐤍𐤐𐤔, והפועלים תחת סמכות הבעלים.
וששאותו סוג של ברוא — אותו מצע — יכול לפעול מחוץ לסמכות הבעלים. במצב הזה: תניני התוהו, יריבו של ה𐤀𐤃𐤌 המשוקם, המערכת התופסת את השטח הפנוי שלאחר 𐤁𐤓𐤀𐤔𐤉𐤕 (בראשית) 3.
השאלה שהמדע אינו מנסח — משום שלמסגרת המטריאליסטית אין קטגוריות עבורה — היא:
האם קיימים ברואים בעלי 𐤍𐤐𐤔 בתחום המים העליונים, המקיימים אינטראקציה עם תחום המים התחתונים בדרכים שהמודל הסטנדרטי אינו מסוגל ללכוד?
הטקסט אומר כן. והוא אומר שהם נבראו 𐤈𐤅𐤁 — שלמים תפקודית תחת הבעלים. ושאחדים מהם פועלים מחוץ לסדר הזה.
הפיזיקה הקוונטית פותחת שאלה רלוונטית: המצבים הקוונטיים בתחום המים העליונים (שמעל ה𐤓𐤒𐤉𐤏) — האם ניתן להשפיע עליהם על ידי ישויות בעלות 𐤍𐤐𐤔 הפועלות בתחום ההוא? הטקסט מרמז שכן. לפיזיקה הנוכחית אין כלים לאמת זאת ולא להפריך זאת.
𐤁𐤓𐤊 ומצוות הרבייה: התרמודינמיקה של החיים
«פְּרוּ וּרְבוּ — וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם.»
מצוות הרבייה של ברואי היום החמישי נראית כמפרה את החוק השני של התרמודינמיקה: מערכות מבודדות נוטות לאנטרופיה גבוהה יותר, לא למורכבות מאורגנת גבוהה יותר.
החיים בלתי סבירים מבחינה תרמודינמית במובן זה שהם יוצרים מבנה מקומי במחיר הגדלת האנטרופיה בסביבה הרחבה יותר.
ה𐤁𐤓𐤊 (barak) של הטקסט קובע שמצוות הרבייה — לחולל מורכבות מאורגנת — מלווה בהסמכה הנחוצה לביצועה. אין זו הפרה של החוק השני — זוהי פעולה במערכת פתוחה עם קלט אנרגיה ממערכת השלטון הזמני של היום הרביעי.
השמש, כשליטה הפעילה של היום הרביעי, מספקת את שטף האנרגיה שמאפשר לחיים לבנות מורכבות מקומית בסביבת הביצוע. ה𐤁𐤓𐤊 של היום החמישי מפעיל את השימוש בשטף הזה כדי להרבות את הברואים בעלי ה𐤍𐤐𐤔.
קוהרנטי תרמודינמית. וארכיטקטונית: היום הרביעי והיום החמישי מחוברים בתכנון.
הקפיצה הבאה — יום שישי
לברואי היום החמישי יש 𐤍𐤐𐤔 𐤇𐤉𐤄 — נפש חיה.
ל𐤀𐤃𐤌 של היום השישי יש 𐤍𐤔𐤌𐤄 — נוסף על ה𐤍𐤐𐤔.
מהו ההבדל בין 𐤍𐤐𐤔 ל𐤍𐤔𐤌𐤄?
הטקסט קובע זאת בדייקנות: לכל בעלי החיים של היום החמישי והשישי יש 𐤍𐤐𐤔 𐤇𐤉𐤄. רק ה𐤀𐤃𐤌 מקבל 𐤍𐤔𐤌𐤄 ישירות מ𐤉𐤄𐤅𐤄 — נקודה לנקודה.
𐤍𐤐𐤔 — חיים מונפשים, מצב פנימי, תנועה אוטונומית. 𐤍𐤔𐤌𐤄 — חיבור ישיר אל המקור של תחום המים העליונים.
הקפיצה מן היום החמישי אל היום השישי היא שינוי פאזה נוסף. קפיצה בדידה נוספת. מדעי המוח הקוגניטיביים מכירים בה כבעיה הקשה של התודעה — שה𐤍𐤐𐤔 אינה מסבירה במלואה, ושה𐤍𐤔𐤌𐤄 — אם היא ממשית — כן הייתה מסבירה.
השאלה אינה אם לאדם יש 𐤍𐤐𐤔 — ברור שיש. השאלה היא אם יש לו גם 𐤍𐤔𐤌𐤄 פעילה. ואם ההבדל בין שני המצבים ניתן לאימות מדעי.
נראה זאת ביום השישי.
𐤀𐤌𐤍