Dia Siete: el 𐤔𐤁𐤕 como estado base del sistema — criticidad, vacio cuantico y la flecha del tiempo
סדרה מקצועית — היום השביעי
השבת. המצב הקבוע. היום בלי ערב ובוקר.
המערכת בתצורתה הסופית.
היום השביעי — מדענים
במסר הקודם ראינו את הצֶלֶם כמערכת הדו-שכבתית היחידה במינה — הבעיה הקשה של התודעה כמתאם של ה-𐤍𐤔𐤌𐤄 — ואת השיקום כהפעלה מחדש של רכיב הגישה אל השכבה העליונה.
היום הטקסט עושה דבר שאף מסגרת מדעית לא ניסחה עדיין — אך שהפיזיקה התאורטית מתחילה להתקרב אליו מכמה זוויות.
המערכת מכריזה על מצבה הסופי. והמצב הסופי הזה אינו נסגר.
𐤁𐤓𐤀𐤔𐤉𐤕 2:1-3 (בראשית 2:1-3)
«כָּכָה כֻּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
וְשָׁבַת 𐤉𐤄𐤅𐤄 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.
וַיְבָרֶךְ 𐤉𐤄𐤅𐤄 𐤀𐤋𐤄𐤉𐤌 אֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ.»
שָׁבַת — המערכת במצב האנרגיה החופשית המינימלית שלה
שָׁבַת, במונחי פיזיקה: המערכת הגיעה למצב האנרגיה החופשית המינימלית שלה — התצורה שבה כל דרגות החופש מצאו את שיווי המשקל שלהן והמערכת פועלת בעלות האנרגטית המינימלית, במצבה היציב ביותר.
אך מערכת הטקסט אינה סגורה. יש לה 𐤍𐤔𐤌𐤄 — חיבור אל תחום מים העליונים. מה שהיום השביעי מגיע אליו אינו שיווי משקל תרמודינמי במובן של מוות תרמי — אלא מצב של קוהרנטיות תפקודית מרבית.
בביופיזיקה מצב זה נקרא קריטיות — המצב שעל הסף בין סדר לכאוס, שבו מערכות ביולוגיות מורכבות פועלות ביכולת מרבית של עיבוד מידע וברגישות מרבית לאותות חיצוניים.
המוח האנושי פועל בקריטיות. מערכות אקולוגיות בריאות פועלות בקריטיות. היום השביעי מתאר את מצב הקריטיות של המערכת כולה.
בלי ערב ובוקר — וחץ הזמן
לפיזיקה יש בעיה עמוקה עם הזמן: המשוואות היסודיות סימטריות בזמן. הן אינן מבחינות בין עבר לעתיד. חץ הזמן עולה מן התרמודינמיקה — מן הגידול באנטרופיה.
אך היום השביעי, בלא סגירת מעגל, מתאר דבר אחר: מצב שבו חץ הזמן מאבד את חשיבותו. לא משום שהזמן נעצר — אלא משום שהמערכת הגיעה לתצורתה הסופית. מה שהיה תהליך בנייה — בעל כיוון זמני ברור — הופך למצב של פעולה ללא כיוון מועדף.
במונחי תורת השדות הקוונטית: מצב הוואקום — מצב האנרגיה המינימלית של השדה — אין לו חץ זמן. זהו מצב הבסיס שממנו עולות כל העוררויות, אך הוא כשלעצמו על-זמני.
השבת כמצב הבסיס של המערכת — המצב שממנו פועל הצֶלֶם המשוקם — הוא המצב שבו הזמן כתהליך בנייה פינה את מקומו למצב הפעולה הקבוע.
אל העברים 4:3 — «אף שמעשיו הושלמו למן היווסד תבל.» מצב היום השביעי קדם להיסטוריה — הוא מצב הבסיס של המערכת שממנו עולה כל ההיסטוריה.
ההשערה שהיום השביעי מציע
אם המערכת נבנתה כדי להגיע אל היום השביעי — ואם היום השביעי הוא מצב הפעולה של הצֶלֶם עם 𐤍𐤔𐤌𐤄 פעילה המחברת בין שתי השכבות —
אזי ההשערה שהטקסט מציע היא:
היקום הנצפה אינו המערכת השלמה. הוא סביבת הריצה (מים התחתונים) של מערכת דו-שכבתית, שמצבה הסופי — היום השביעי — חורג מגבולות הסביבה הנצפית.
המדע החוקר רק את מים התחתונים חוקר את תהליך הבנייה — הימים אחד עד שישה. היום השביעי — מצב הפעולה של המערכת השלמה — מחייב את הרכיב הדו-שכבתי. הוא מחייב את הצֶלֶם עם 𐤍𐤔𐤌𐤄 פעילה.
לא כדחייה של המדע. אלא כהכרה בכך שסביבת הריצה שהמדע חוקר תוכננה כדי לייצר את הצֶלֶם — ושהצֶלֶם תוכנן כדי להגיע אל השבת.
השאלה החשובה ביותר שהמדע יכול לנסח אינה «כיצד פועל היקום?» אלא «לְשֵׁם מה נבנה היקום?»
הטקסט משיב: למען היום השביעי.
𐤀𐤌𐤍